הצמח שהוכח קלינית כמנקה את העורקים מי הוא ומאיזה מקור כדאי לצרוך אותו?

זו השאלה שרלוונטית לכל אחד מאיתנו.
אפשר לכתוב על נושא זה עשרות ואף מאות עמודים.
במאמר זה אסביר בקצרה את שורש הבעיה ונכיר צמח אחד, מיוחד מאוד ועוצמתי מאוד, שנמצא במחקרים כיעיל הן למניעה והן ממש לניקוי משקעי הכולסטרול שכבר הצטברו בדפנות העורקים.

כולסטרול שוקע בעורקים מסיבה פשוטה – הוא התחמצן.
התחמצנות היא תהליך כימי בו נלקח (או יותר נכון “נגנב”) אלקטרון למולקולה כלשהי.
מתברר שהנטייה של כולסטרול מחומצן לשקוע בדפנות העורקים, גדולה במאות אחוזים מסתם כולסטרול שאינו מחומצן.
“הגנב”, המולקולה שגונבת את האלקטרון נקראת רדיקל חופשי.
זו מולקולה שחסר לה אלקטרון אחד על מנת להגיע ליציבות מקסימלית והיא תעשה כל מה שביכולתה כדי להשיג את האלקטרון הזה, כולל כאמור, לגנוב אלקטרון למולקולה אחרת.

רדיקלים חופשיים נוצרים באופן טבעי ותקין כחלק מתהליך חילוף החומרים וגם חודרים לגופנו דרך זיהום אוויר, מים לא נקיים, מזון מטוגן ועוד.
ההגנה של הגוף כנגדם היא משפחת מולקולות שנקראות בשם נוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטים).
אלו מולקולות שיש להן אלקטרון אחד “בעודף”, מעבר למה שהן צריכות על מנת להיות ביציבות מקסימלית, כך שהן יכולות לתת אלקטרון למי שחסר לו, מבלי שהן הופכות בעצמן להיות רדיקל חופשי.
כמשל, אפשר להגיד שיש לנוגדי החמצון סוג של גלגל רזרבי. גם אם מוסרים את הגלגל הרזרבי למי שחסר לו גלגל, הרכב שלך יכול להמשיך לנסוע כרגיל.

יש הרבה מאוד סוגים של רדיקלים חופשיים ולכל סוג יש צורך בנוגד חמצון ספציפי, שיודע לנטרל אותו.
הכלי החשוב ביותר לכך הוא תזונה עשירה בירקות, פירות, עלים ירוקים ובמיוחד הנבטים הירוקים (שמבין משפחת הירקות והעלים הירוקים, הם העשירים ביותר בנוגדי חימצון).

אבל לצערנו, זה לא תמיד מספיק.
יש צמחים / מזונות ספציפיים שהראו יכולת ממוקדת להפחית את רמת הכולסטרול המחומצן.

אחד העוצמתיים שבהם הינו שורש הליקוריץ.
מי שחקר אותו באופן אינטנסיבי היה חוקר ישראלי – פרופ’ מיכאל אבירם, ראש המחלקה לליפידים בפקולטה לרפואה בטכניון, שהיתה לי הזכות להיות תלמיד שלו, כסטודנט לרפואה.

במחקר שהוא פרסם יחד עם הצוות שלו כבר ב-1997 הם מצאו שמיצוי ליקוריץ עיכב משמעותית את החמצון של הכולסטרול (מולקולות ה-LDL, אלו שקיבלו את השם הלא מחמיא “הכולסטרול הרע”), הן בניסויי מעבדה והן במחקר על עכברים ובני אדם [1].

במחקר על בני אדם הם בודדו מולקולות LDL מדמם של אנשים בעלי כולסטרול תקין שצרכו 100 מ”ג של מיצוי שורש ליקוריץ למשך שבועיים בלבד.
הם מצאו שמולקולות הכולסטרול LDL של נבדקים אלו היו עמידות לחמצון בצורה משמעותית הרבה יותר, לעומת אותן מולקולות כולסטרול שנשאבו מדמם של הנבדקים לפני שהם התחילו לצרוך את מיצוי הליקוריץ.

במחקר על העכברים, הם מצאו שמיצוי הליקוריץ לא רק עכב חמצון בצורה משמעותית, אלא גם הביא לירידה בגודל הפלאק הטרשתי!
כלומר ממש תרם לניקוי העורקים!

במחקר נוסף, הצוות של פרופ’ מיכאל אבירם מצא שש מולקולות שונות בשורש הליקוריץ שלהן פעילות משמעותית אפקטיבית כנוגדי חמצון, ספציפית כנגד חמצון מולקולת ה-LDL, הכולסטרול הרע [2].
העיקרית שבהן, שנמצאת בכמות הרבה ביותר וכנראה גם העוצמתית ביותר, הינה הגלברידין ,glabridin – אבל כאמור, התברר שהיא לא היחידה. גם לשאר המולקולות נמצאה פעילות עוצמתית מאוד כמונעי חמצון לכולסטרול.

במחקר נוסף, הצוות של פרופ’ אבירם חיפש את המנגנונים הביוכימיים בהם גלברידין מונע חמצון כולסטרול [3]. התברר שהוא כנראה עושה זאת במספר מנגנונים:
הן בניטרול רדיקלים חופשיים באופן ישיר, הן בקשירה שלו אל מולקולת ה- LDLובעצם מתן הגנה כנגד התוקפים וכן מתן הגנה לנוגדי חמצון אחרים שנעים בזרם הדם, ממשפחת הקרטנואידים, שתפקידם גם הוא למנוע חמצון כולסטרול.

במחקר נוסף על תאי דם של עכברים ועכברים ממש נמצא שגלברידין חודר למקרופאג’ים (התאים הלבנים שבולעים את ה- LDLומחמירים את היווצרות הפלאק הטרשתי) .[4]
גלברידין, במחקר המעבדה על מולקולות LDL (כולסטרול רע) שנשאבו מדמם של העכברים הפחית חמצון LDL בכ-80%.
כמו כן הייתה הפחתה של כ-50% בגודלו של הפלאק הטרשתי בעורקים של העכברים. ממש ניקוי של העורקים!

גלברידין מיוצר כיום גם באופן סינתטי, אבל המבנה שלו שונה במעט מהמבנה של גלברידין טבעי.
הצוות של פרופ’ אבירם ביצע ניסוי בו הם השוו בין הפעילות נוגדת החמצון של גלברידין סינתטי לעומת גלברידין טבעי [5].
הם מצאו שבעוד לגלברידין הטבעי יש פעילות עוצמתית מאוד, לגלברידין הסינתטי אין פעילות כלל.
הם מציינים שחובה שיהיה על הגלברידין את החלק ההידרופובי, שאינו מסיס במים, על מנת לקבל את הפעילות נוגדת החמצון.

עד כאן ראינו בעיקר ניסויי מעבדה על מולקולות LDL שנשאבו מהדם וניסויים על עכברים.