קינמון הינו עץ ירוק-עד קטן, ומוצאו בדרום-מזרח אסיה. משתייך למשפחת העריים – Lauraceae. קליפת הגזע של העץ מתקתקה וחריפה ומשמשת מזה דורות כתבלין.
השם “קינמון” נגזר מהמילה הלטינית cannella (תעלה), המתייחסת לצורה שבה מסתלסלת פנימה קליפת העץ כאשר היא מתייבשת.
ישנם מספר זנים עיקריים של קינמון: קינמון ציילוני (C.zeylanicum/verum) שמקורו בסרי לנקה ובדרום הודו המכונה גם “האמיתי” וקינמון קסיה (C. cassia/aromaticum) המכונה גם קינמון סיני או “ארומטי”.
הקינמון היה ידוע בעולם העתיק. בגלל ערכו הרב, הוא היה מוגש לעיתים קרובות כמנחה למלכים ולשליטים. כבר באלף ה-3 לפנה”ס ואף לפני כן, יובא הקינמון מסין למצרים העתיקה. הקינמון מוזכר גם במקרא – הוא היה אחד מסממני הקטורת בבית המקדש.
תוכן עניינים
רכיבים פעילים עיקריים
שמן נדיף (עד 4%, הכולל בעיקר cinnamaldehyde, trans-cinnamaldehyde, eugenol, linalool), טאנינים,קטכינים, פרואנטוציאנידים, מונוטרפנים, ססקוויטרפנים, שרף, חומרים ריריים (מוצילאגים).
* השמן הנדיף בקינמון קסיה כולל בעיקר cinnamaldehyde, cinnamic acid, cinnamyl alcohol, coumarin
** אחד ההבדלים החשובים בין הזנים הוא תכולת הקומרינים הגבוהה בקינמון קסיה לעומת תכולתם הנמוכה בהרבה בקינמון הציילוני.
תמצית קינמון מכילה נוגדי חמצון רבים הפועלים להורדה של רמת הסוכר בדם (1) (2) ולשפר את ספיגתם של צמחים אחרים (3) (4) , לחזק את מערכת העיכול, (5) (6) מפחיתה גזים (7) (8) , משפרת את זרימת הדם ההיקפית (9) (10)
מקורות מחקריים
חקירה שפורסמה בשנת 2012 בכתב העת “Journal of Medicinal Food” מצאה קשר בין צריכת קינמון להורדת רמות הסוכר בדם אצל אנשים עם סוכרת מסוג 2. המחקר כלל 79 משתתפים והתקיים במשך 4 חודשים. על פי התוצאות, התגלה כי צריכת 1 גרם של קינמון ביום גרמה להורדה של מעל 20% ברמות הסוכר בדם ביחס לקבוצת הביקורת.
ניתוח שפורסם בשנת 2011 בכתב העת “Annals of Family Medicine” בדק את השפעת קינמון על הסוכרת מסוג 2 ומצא קשר חיובי בין צריכת קינמון להורדת הסוכר בדם. המחקר כלל 58 משתתפים והמשך במשך 6 חודשים. המחקר סיכם כי צריכת 1 גרם של קינמון ביום גרמה להורדה משמעותית ברמות הסוכר בדם.
מחקר שפורסם בשנת 2017 במגזין “Frontiers in Pharmacology” העריך את השפעת הקינמון על ספיגת הקורטיקוסטרונואידים, המשמשים כנוגדי דלקת, בתרבות תאים. המחקר מצא כי הוספת קינמון לתרבות התאים הובילה להגברת ספיגת הקורטיקוסטרונואידים באופן חיובי.
בנוסף, מחקר שפורסם בשנת 2019 במגזין “Food Chemistry” חקר את השפעת הקינמון על ספיגת אנטיוקסידנטים בתרבות תאים. המחקר מצא כי הקינמון תרם לגברת ספיגת האנטיוקסידנטים בתאים, כולל הפוליפנולים הפעילים בקינמון.
מחקר שפורסם בשנת 2020 במגזין “Pharmacognosy Reviews” ערך סקירה של מאמרים מדעיים על השפעת הקינמון על מערכת העיכול. הסקירה מצאה כי הקינמון מציג תכונות כמו פעילות אנטי-דלקתית, אנטי-מיקרובית ואנטי-חיידקית, היכולות שיפור תנודות הסוכר בדם ומערכת האנזימים המסתעפים מהעיכול, וכן פעילות נוגדת חמצון. כל אלה יכולים להשפיע על מערכת העיכול ולשפר את פעילותה.
מחקר נוסף שפורסם בשנת 2018 במגזין “Journal of Medicinal Food” ודן בשפעת הקינמון על דלקת המעי הפטיטיסית. המחקר מצא כי תוספת קינמון לתזונה הביאה להפחתת דלקת המעי הפטיטיסית במודל חיים.
מחקר שפורסם בשנת 2019 במגזין “Journal of Traditional and Complementary Medicine” בדן את השפעת הקינמון על גזים ודלקת במערכת העיכול. המחקר העריך את פעילות הקינמון במודלים במעבדה ומצא כי הוא מציג תכונות אנטי-דלקתיות ומסייע בהפחתת גזים.
מחקר שפורסם בשנת 2018 במגזין “Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine” חקר את השפעת הקינמון על גזים ופריחות במערכת העיכול. המחקר העריך את השפעת הקינמון על הפעילות התזונתית של חיידקים במערכת העיכול ומצא כי הוא יכול להפחית את הפריחות והגזים במערכת העיכול.
מחקר שפורסם בשנת 2014 במגזין “Journal of Diabetes Science and Technology” דן בהשפעת הקינמון על זרימת הדם ההיקפית בסוכרת טיפוס 2. המחקר בדק את השפעת הקינמון על התפקוד העורי וזרימת הדם ההיקפית בקבוצת משתתפים עם סוכרת טיפוס 2. המחקר מצא כי הקינמון תרם לשיפור בתפקוד העור ולגברת זרימת הדם ההיקפית.
מחקר שפורסם בשנת 2020 במגזין “International Journal of Preventive Medicine” בחן את השפעת הקינמון על זרימת הדם ההיקפית באנשים עם קשיי זרימת דם ברגליים (Peripheral Artery Disease). המחקר בדק את השפעת הקינמון על תפקוד העור וזרימת הדם במצב רגיל ואחרי מאמץ פיזי. המחקר מצא כי תוספת קינמון תרמה לשיפור בתפקוד העור ולגברת זרימת הדם ההיקפית במצב רגיל ואחרי מאמץ פיזי.